השנה התאריך הלועזי לאזכרה של אהוד הוא ביום ראשון ה-12/08/07,
ביום שישי ה-10/08/07 בשעה 11:00 נתכנס בחלקת הקבר בעין החורש
ולאחר מפגש אצל עמליה וראובן נמשיך לטיול בצפון:
לינה ביער אודם - אתר קמפינג שכולל לינה בחושות עם מזרונים, שירותים
ומקלחות מים חמים, מקררים, שולחנות ותאורה בעלות של 35 ש"ח לאדם
(צריך להביא מצעים/שק"ש וביגוד חם)
מסלול בבניאס - משאר ישוב ועד לביה"ס שדה שניר (להצטייד בנעלי\סנדלי הליכה). יתכן וחלק מהמסלול יהיה בהליכה במים.

*** אנא הקפידו להכנס לאתר בשבוע הקרוב. ייתכן ויהיו שינויים

התארגנות (סדר גודל של 60 אנשים):

שגב וחני - פוייקה (זיווד מלא)
אורטל ואפרת - פוייקה (זיווד מלא), גזיה
הצוות של אהוד - פוייקה (זיווד מלא), 4 אבטיחים, 4 מלונים
הצוות של אסף - פוייקה (זיווד מלא), קלחי תירס
אבירם ונאוה - מאפים, פירות
אמיר ודנה - שתיה חמה(זיווד מלא, אפשר להביא קומקום חשמלי)
אסף ונטע - שתיה קלה (כולל מים מינרלים), גיטרה ושירונים
ניסים והילה - יינות, 2 קערות לסלט
איתי ועודד - עוגות הבית, בירות
מופז ולילך - חטיפים
חפצי ויוני - בירות, אורז, ירקות, לחם, שקיות אשפה, גזיה, סיר לתירס
אורית ואלון - ארוחת בוקר (1/2 מהכמות): קופסאות שימורים לשקשוקה, ביצים, ירקות לסלט, קוטג'/ גבינות, לחמים, ריבות / ממרחים
ערכה לניקוי כלים, גיטרה ושירונים,ערכת עזרה ראשונה וספרים לאזכרה, ספגטי ואורז
אתר וענבר - ארוחת בוקר (1/2 מהכמות): קופסאות שימורים לשקשוקה, ביצים, ירקות לסלט, קוטג'/ גבינות, לחמים, ריבות / ממרחים
איתן - כלים וסכו"ם חד"פ, 2 מחבתות ו-2 סירים, פותחן, גפרורים, קיסמים, שקיות זבל
עידן ומור - מפות חד"פ, חטיפים
אורית ועידן - מקרן וסדין לבן למסך
קובי וטל - סלטים(חומוס, כרוב..) 
טלי חסון - בירות
אורן ואורלי שגיא-
דדי ומגדה-
רינת ועודד- קלחי תירס
רועי ושרון-
ניר ועטרה-חרדל, מיונז וקטשופ וטונה לבוקר
סיגל ודודו אסרף- לחמניות ונקניקיות לערב

*** אנא הקפידו להכנס לאתר בשבוע הקרוב. ייתכן ויהיו שינויים
הקוד לאתר הוא er1979, ניתן להוסיף תמונות/טקסטים, להדליק נר וכו'
נא לאשר את קבלת ההודעה ע"י הדגשת השם

***לשמור לשנה הבאה****



 

*** אנא הקפידו להכנס לאתר . ייתכן ויהיו שינויים

השנה תאריך האזכרה ל אהוד הוא ביום שישי
 ה-6/8/2010,
בשעה 13:00 נתכנס בחלקת הקבר בעין החורש
 לינה -  חוות משמר הכרמל (עלות כניסה 50 ש"ח לאדם, פרטים וכיצד להגיע בלינק המצורף). יש להצטייד באוהל.
http://www.parks.org.il/BuildaGate5/general2/data_card.php?Cat=~30~~384386645~Card1~&ru=&SiteName=parks&Clt=&Bur=152603333
ביום שבת נטייל כנראה בשווצריה הקטנה (מסלול קצר ומתאים עם ילדים)
במידה ומזג האוויר לא יאפשר מומלץ להצטייד בבגדי ים וכו' (לאופציות חלופיות).

 *** יש לאשר השתתפות ע"י :
1. כניסה ללשונית "ניהול האתר" 
2.  להכניס את הסיסמא:  er1979
3. ללחוץ על ערוך 4. לסמן את שמכם בבולד 5. ללחוץ על שמור. 
לאחר שסימנתם את שמכם אנא התעדכנו ברשימה לגבי מה עליכם להביא.

התארגנות (סדר גודל של 90 אנשים+לשים לב שהארוחה בערב היא בשרית אז לא להכין עם מוצרי חלב, תודה!):

שגב וחני- פוייקה זיווד מלא- נטע אל תדאגי יהיה פוייקה!!!
אורטל ואפרת - פוייקה זיווד מלא, כיריים ובלון גז, טאבון, סדג'
הצוות של אהוד -פוייקה (זיווד מלא), 4 אבטיחים, 4 מלונים:
רענן ויאנה, ניר ויערה, דנדן ושות', גידי
הצוות של אסף - פוייקה (זיווד מלא)+ שק תפוחי אדמה+נייר אלומיניום+ מישהו שיכין עבורכם את הפוייקה (עופר, דדי, ואנונו, סנפ, אורי)
יעל (אורית) -
אבירם ונאוה - מאפים, פירות +מלא דברים אחרים שאין מקום לרשום....
אמיר ודנה- סרט (מצגת), שתיה חמה(זיווד מלא- 300 כוסות לשתיה חמה ו-300 לשתייה קרה, סוכר, וכו' אפשר להביא קומקום חשמלי)+בשר לעל האש+מנגל+ציוד למנגל+גחלים
אסף ונטע - 1 ארגזי שתיה קלה+ 2 שישיות מים מירלים+בצלים,בטטות ותפ"א בתנור,השלמות (שי בכר, נעמה), גיטרה ושירונים,מערכת-סטריאו, וידאו, אל תוש לילדים ואל תוש למבוגרים.
ניסים והילה - 2 גבינות סימפוניה (או שווה ערך)+ 15 קופסאות קוטג'+אחריות על מנגל במקום + שישיית בירות
איתי - 100 ביצים + אחריות על הכנת ארוחת בוקר
עודד יוסף - נקניקיות (10 חבילות), קטשופ חרדל ומיונז
חפצי ויוני - גזיה גדולה, סיר לתירס, סיר פוייקה + 200 פיתות
אורית  - פשוט תגיעי מדרום אפריקה בזמן
אלון - לחמניות לנקנקיות (60 לפחות)+3 חבילות גבינה צפתית, ערכה לניקוי כלים, גיטרה ושירונים,ערכת עזרה ראשונה וספרים לאזכרה
אתר וענבר - ירקות לסלט (ארגז מלפפונים וארגז עגבניות+חסות)+אחריות על הכנת סלטים (להביא קרשי חיתוך וסכינים, 5 קערות לסלט), מלח, תיבול לסלט 
איתן וקארין - 300 צלחות חד"פ +300 סכו"ם חד"פ, שמן, 2 מחבתות ו-2 סירים, פותחן, גפרורים, קיסמים, שקיות זבל, מחשב נייד, מפות חד"פ, מנגל, קישואים בתנור, כרובית בתנור, פסטה ברוטב פסטו+סלט תירס.
בן פינץ - 60 קלחי תירס+אחריות הכנת הפוייקה של שגב.
מיטל שני - אחריות על ארוחת בוקר+7 חבילות גבנ"צ+ 4 לחמים פרוסים לארוחת בוקר.
מופז ולילך - 4 שישיות מים מינרלים+ארגז בירות
קובי וטל - סלטים, מקרן
שי ונעמה (חברים של אורית) - 10 חבילות קוטג'+ 2 חבילות גבינה קשה לבוקר (בולגרית או משהו כזה)+ 2 לחמים פרוסים לבוקר
סנדרין - ממרחים לארוחת בוקר (נוטלה+שוקולד שחר ,ריבות וכו')+ 2 לחמים פרוסים לארוחת בוקר.
שרון ויוסי (של ענבר) - ארגז שתיה קלה (לא מוגז ולא דיאט)+ 3 שישיות מים מינרלים
אסף גרובר - 10 קילו כנפיים מתובלות
יעל ובועז- 2 ארגזי שתיה קלה (מוגז)+ 2 שישיות מים מינרלים
אביחי רוחקין - חטיפים וקרקרים, 5 קילו כנפים .
ניר דרור - זיתים וחמוצים לארוחת בוקר+ 3 חבילות גבינה צהובה
גולן רפאל -  ארגז ענבים+ 4 קילו אורז +אחריות על ההכנה של האורז (סיר, גזיה וכו' או מוכן כבר)
עטרה וניר שרם - 2 שישיות מים מינרלים+ 10 חבילות גבינה לבנה+ 3 קילו כנפיים
אורית ועידן - 2 שישיות מים מינרלים+ 3 חבילות גבינת סימפוניה (או שווה ערך) +פתיתים מוכנים+ גננת הורסת שתשלוט בהמוני הילדים שיהיו...
שי בכר - 3 קילו כנפיים (אפשר מתובלות)+רוטב צ'ילי מתוק
אלי צדוקי - מנגל+גחלים+כלים למנגל+אחריות על מנגל במקום+קילו פסטרמה פרוס
מגדה ועודד- 10 חלות פרוסות לארוחת בוקר+ ארגז שתיה קלה (דיאט)

כנפיים, גבינות/ טונה / לבנה, מנגל+ציוד, 

עכשיו טוב

גלעד שגב

לחן: גלעד שגב
מילים: גלעד שגב

בדיוק כשאני מאבד עניין
נזכרתי איך אמרת בוא ניסע והשארנו בלאגן
כן...
אני מאחורה עם כובע מצחיה
ואתה מתופף על ההגה תוך כדי הנסיעה
כן...

הזמן עצר מאז לשבע עשרה שנים
אני לבד בחוץ מחשיך
ממש לפני שאני יורד מהפסים
הרגשתי שאנחנו מתקרבים

עם היד באוויר ציירתי את החוף
רוח ים שני אחים כותבים שמות בחול
מתחברים לגלים ולא רואים את הסוף

עכשיו טוב
עכשיו טוב...

בדיוק שאני מאבד תקווה
נזכרתי איך הגעת וידעת להוציא אותי בזמן
כן...
חצר בית ספר בהפסקה
אתה מחייך הגעת ישר מהצבא
כן...

כבר נהיה מאוחר אחרי שבע ושלושים
אני לבד בחוץ מחשיך
ממש לפני שאני עף מהפסים
הרגשתי שאנחנו מתקרבים

עם היד באוויר ציירתי את החוף
רוח ים שני אחים כותבים שמות בחול
מתחברים לגלים ולא רואים את הסוף

עכשיו טוב
עכשיו טוב...

עם היד באוויר ציירתי את החוף
רוח ים שני אחים יושבים קרוב בחול
מתחברים לגלים ולא רואים את הסוף

עכשיו טוב
עכשיו טוב...

בין שברי הימים הגעתי אל החוף
שם אתה אמיתי וכל השאר כבר לא
מתחברים לגלים ולא רואים את הסוף

עכשיו טוב
עכשיו טוב...

סוף סוף, אחרי שיכנועים רבים, יצאנו לטיול סקי בצרפת..

וכהרגלם בטבע, אהוד ואסף חסרי פחד, טירונים על השלג, מתרסקים ללא הכרה.

שבוע של נפילות, חבורות בכל הגוף, מתגלגלים מקצה ההר עד לתחתית, עד שהשיגו את כולם והפכו למקצוענים חבולים.

מרוב התרסקויות, בטיסה חזרה הביתה, אהוד לא יכול היה לשבת על הישבן הכואב שלו, כי היה לו סימן כל-כך כחול בגודל לחי שלימה.. אז רוב הזמן הוא עמד (או התבכיין)..

נטע

פגישה באמסטרדם

דפי ואהוד הגיעו מיפן, אסף מקרואטיה ונטע מישראל. קבענו להפגש באמסטרדם. ככה סתם בדיקו כמו שזה נשמע. אני פגשתי את אסף בשדה התעופה ושאלתי את אסף איפה הוא קבע עם אהוד.

"באמסטרדם" הוא אמר לי.

מה זאת אומרת אסמטרדם??

אמסטרדם גדולה, בעידן ללא פלאפונים..

"אל תדאגי, אנחנו ניפגש"

לא ברור מה הם חשבו לעצמם, אבל מסתבר שהם ידעו על מה הם מדברים. וכך היה:

בערב הלכנו ברחוב, ופתאום , סתם ככה, ברחובות אמסטרדם, מצאנו את עצמנו פוגשים את אהוד ודפי ברחוב צדדי.

לאסף ואהוד זה נראה כל כך טבעי..

נטע

אחרי שלוש שנים שהתבשל במשפחה הרעיון של ספר זכרון לאהוד, להלן המוצר המוגמר.

לאחר התלבטויות רבות: איך אפשר להכניס 24 שנים כל כך גדושות בחיים, אהבה, חופש, נעורים, ילדות, משפחה – לתוך ספר, דפים, עמודים – רק תמונות וטקסטים?

אבל אי אפשר להמשיך בלי. הצורך לאגד קיים. הצורך לשמר, לספר, לגרום לאלה שלא זכו להכירו – להבין מה הפסידו.

אי אפשר להמשיך הלאה בלי לספר מי הוא היה. התינוק השמנמן, היפה, הטהור כל כך, שהפך לנער שלו, שצריך להתאמץ כל כך כדי להיזכר מתי מישהו הצליח להוציאו משלוותו.

נער מוקף בחברים, אוהבים, אהובות, שגדל והיה לגבר, עלם חמודות, מלח הארץ, חובב הרפתקאות, ממצה את החיים וטועם ונוגס בכל אחד ממרכיבי וטעמי החיים, ולצערנו גם, לבסוף-במוות.

יש בינינו המאמינים שזהו המסלול שלו, של אהוד, שזו הבחירה וכעת הוא נמצא במקום טוב יותר. המשיך הלאה, זכינו והוא זכה, וכשסיים את תפקידו – נפרד (בדרכו שלו) ועבר לעולם אחר שכולו טוב.

ישנם בינינו המאמינים פחות. אלה שמתקשים לסגל דרך מחשבה שכזו ואינם מקבלים את האמונה בהשארות הנפש.

לכל הצדדים ולכל קווי המחשבה קשה עם החוסר, האובדן, החלל, השכול.

כולנו היינו מעדיפים שלא לחוות את המוות שמפלח בלבנו בכל עת שנזכרים ובכל אזכרה כאשר עומדים מול המצבה הקרה שעליה מודבק באותיות מתכת השם היפה, החי כל-כך, של בננו, אחינו, חברנו, אהובנו – אהוד.

שם שלעולם יזכר בצעירותו, חיותו וחיוניותו.

זהו אהוד

וזו, שוב, ההזדמנות להודות לכל המשפחה והחברים הנפלאים שמקיפים אותנו כבר שלוש שנים. אנחנו מודים, מוקירים ומעריכים.

תודה.

ישבתי וחשבתי מה אני יכול לכתוב ולספר על אהוד.

יש לי כל כך הרבה סיפורים מבית הספר,מתקופת הצבא,מאילת וכמובן מהטיול.

החלטתי לכתוב על הסלג'ינג (רפטינג עם בוגי בורד,או משהו כזה) בניו זילנד.בגדול,אתה שוכב על בורד קטן ופשוט שט עם הזרם בנהר.זה נשמע פשוט וקל אבל זה יכול להיות מסוכן ולא נעים.בהתחלה הכל רגוע,אתה שט לך בנהר יפיפייה,נהנה מהנוף,קופץ איזה מפל קטן,ממשיך עם הזרם,הכל סבבה ואז ככה פתאום מפל של 7מ'.כמגיעים לנקודת העצירה שמעל המפל מניחים את הגלשנים אחד על השני מהראשון שהגיע לנקודה ועד לאחרון.אני הגעתי אחרון.המדריך הסביר איך לקפוץ את המפל ומה לעשות אם נתפסים מתחת למפל ועוד כל מיני הוראות שאני לא ממש זוכר.פתאום המדריך אומר" קדימה בואו נקפוץ,של מי הגלשן העליון?",לפני שהספקתי להתחבא אהוד אומר "הוא של איתי" והוא וחן מתפקעים מצחוק.ברור שלא רציתי להיות ראשון,רציתי קודם לראות מישהו קופץ ולא את המדריך.אמרתי לאהוד מה אני חושב עליו ואז הוא אמר לי את המשפט שהתאים לו יותר מכל משפט אחר "מה אתה דואג,יהיה בסדר".אני לא יודע למה אבל בכל פעם שאהוד אמר לי "יהיה בסדר" האמנתי לו.קפצתי למים בלי לחשוב יותר מדי כי אז מתחילות הבעיות וזה היה מטורף,זריקת אדרנלין מטורפת לגוף,איזה כיף. אחרי קפץ בחור אמריקאי שקפץ לא טוב ונתפס מתחת למפל. הוא ניסה לעלות אל פני המים אך המפל משך אותו פנימה ואחרי כמה שניות שבמהלכם אחד המדריכים קופץ למים ומחפש אותו הוא יצא מזה ללא פגע ועוד הספיק לשתות ליטר מים,לא נעים.אהוד קפץ וחן אחריו ושלושתנו היינו בהיי,זה היה אדיר.

זהו רק סיפור קצר אבל ממנו אפשר להבין הרבה מי היה אהוד בשבילי.

מעבר לזה שהיה חבר הוא גם נתן לי הרגשה של בטחון,"יהיה בסדר" גם אם יש קשיים בדרך.

אין בי צל של ספק שבזכותו חוויתי רגעים שאלמלא הוא בחיים לא הייתי חוה.

לילה .

חזרתי מברצלונה לפני יומיים...נסעתי עם אחת שלא צריכה מבחנים....הם הגיעו אחר כך...

בקטנה...

חשבתי עליך הרבה במיוחד...היה לי ממש טוב.

אולי חיפשתי קצת מלנכוליה , אולי סתם רציתי לשתף אותך.

נאמר לי שלא יכול להיות שלא אפגוש עוד אדם כמוך...אחרת, נאמר, אין טעם לחיים האלו.

הסברתי שהמקרה שלנו מיוחד, לא ניתן להחיל עליו סטטיסטיקות ואמרות שגורות.

כל- כך הרבה דברים נראים כאילו לא יהיו אותו הדבר, הכל פתאום קטן יותר ולאט יותר.

לפעמים...יש לי תחושה של אין שמחת חיים.

יש איזה אלבום כזה..לפעמים אני מאושר.....של זמר דכאוני שבטח לא היית אוהב,

אבל היית מנחש שאני כן.

אסף סהר

גם היום רייכוס....

גם היום אני צריך אותך, "כמו תמיד" בטח תגיד.....

גם היום אתה לא כאן בשביל להגיד לי את כל הדברים שאני יודע לבד.

אני חייב אותך כשטוב, וצריך אותך כשרע וזה קורה לי לא מעט.."מה חדש"  בטח תאמר...

לא רואה תכלית להוויה הזו שלי , ולא רק בגלל שאתה לא.

"תחשוב על דבר אחד שאתה אוהב לעשות, ותעשה אותו כמה שיותר".

פלופי, אל תהיה לי ילדה בכיינית , יש הרבה דגים בים.

אבל, זו לא הבעיה שלך אתה יודע.

אתה צריך לפתור כמה דברים עם עצמך לפני שתוכל להכניס אנשים אחרים פנימה.

תפסיק להעמיד אנשים במבחנים כל כך חותכים, תפסיק לפסול דברים לפני שניסית לפני שטעמת,

צא תחווה, ורק אז תהיה לך זכות ויכולת להחליט איך אתה ממשיך.

ציגיינר, אתה בשלב כזה אבל אתה גם חייב ליהנות ממנו, אחרת לא תשיג כלום, אל תצליח לבנות את הבניין בלי הבסיס.

"תן עבודה" "גז עד הפח" אבל תעצור לחשוב, לחשוב באמת למה אתה פה ולמה אתה הולך בשביל הזה שאת יוצר לעצמך.

צריך אותך אחי. צריך אותך לפני משמרת ואחריה ולדבר קצת לפני מבחן ואחרי ריצה ולפני פגישה ואחרי איזו אישה מזדמנת או שלא, ואיפה אתה- עוגן חיי.

לא רוצה לברוח לצלילות הסגולות האלה, לא רוצה לברוח לים, רוצה לפרוק כשבא לי. סתם בבית בערב שקט.

בוא נרכב במדבר רק עם הרוח על הפנים, והמכתש שעוטף אותנו נדרבק איזה נח'לה, ולא נגיד הרבה אבל נספוג בשביל חיים שלמים.

איך אתה לא כאן נבלה.

איך אני אוהב אותך, ויש תחליפים , אתה יודע , וכולם טובים, אבל לא אורגינליים.

"אתה מעריץ אותי אה..",יאללה בוא כבר ,

רד אלינו אלוף תאיר לי קצת בבלאגן שלי

אני חייב להתעורר.

"אה..."

עוד פעם ...

"אה..."

אתה ישן?

"..התעוררתי"

אתה שם לב שאתה תמיד מתעורר יא עצלן!

"אולי זה בגלל שאתה תמיד מתקשר שאני ישן"

אולי זה אומר עליך משהו, בטלן!

אתה מתחיל להיות דומה לפו הדוב ציגיינר

"...אה"

רצתי עם ניר, ויצא לנו בפעם הראשונה לדבר על זה שאתה לא .

מה זה אומר/ עושה לנו. ניר אמר שהוא מעכל, ושהוא לא חושב על האובדן במונחים של צער,

התחלנו לדבר על תפקידים.

מה התפקיד שלך בחיים- בכלל ובפרט אצלנו.

מה התפקיד שלנו – אם בכלל יש לנו כזה?!

בשבילי, זה שאתה לא – מהווה מין יישות עליונה שאפשר לתלות בה תקוות להאשים בכשלונות

ולהעיז להתחיל עם בחורות בסוודרים כתומים על הדשא באוניברסיטה.

הרבה פעמים העובדה שאתה לא כאן גורמת לי לאיבוד נחישות- חוסר מוטיבציה.

רייכוס, תליתי את התמונות , מוגנטת לקיר. יש לך רק תמונה אחת בה אתה מחייך- תמיד רציני עם חיוך בעיניים אך אף פעם לא באמת. אולי רק בתמונות......

איך יורים בזה?, איך קושרים את זה?, למה הקלאץ' קופץ? , איך  זה עובד? טלפון חירום

מי אוהב אותך יותר ממני?!!!!!!!!

פותר בעיות, שלא מתעורר אף פעם, שתמיד יוצא בלי שריטה. תן עבודה......

אתה חסר לי.

בכל סיטואציה אפשרית אתה חסר, אתה תמיד תהיה מי שאני הכי רוצה לראות,

או לדבר, בשתיים בלילה, בארבע בבוקר, תקוע על האיילון , או בקרטרה אוסטרל,

או בלילה חשוך בלבנון, בתוך שיח, או בולדר, או  בשני שליש גובה עם עין בכוונת,

או בבית  נטוש בפאתי כפר, או עכשיו לדוגמה. שתהיה פה.

אם היה דבר אחד בטוח פה במציאות הזו- המדומה למחצה, זה אתה, העובדה שאתה שם ושיש על מי לסמוך.

עצב משלך,

כל אחד אוהב אותך יותר.

היה מספיק ממך כשהיית כאן,

אבל,

עכשיו אתה כבר לא ,

וכל אחד רוצה אותך את הזכרון שלך

לעצמו

לכל אחד יש את הסיפור שלו, שלך.

העצב מרוקן אותנו, וטוען ומרוקן.

וזה כבר לא בטוח אם זה אתה או הזכרון שלי, שלך .

אני חושב שאני טובע כאן, ים השכול שלך מציף אותי,

כשאתה בשפל אני מסוגל לזוז, קצת.

אבל רוב הזמן אתה כאן, ואני מוצף, כמו משותק.

וכל בלדה מהרדיו מורידה דמעה וחצי חיוך.

לעיתים אני חושב איך הייתי לפני שהלכת, אולי עם יותר רוח שטות,

ועכשיו עם פחות שמחת חיים,

כבר אמרו לי שזה לא שינוי גדול.....

ואני כבר לא עושה להן מבחנים, וכבר הרבה פחות ציני,

כי כנראה שאין יותר מדי זמן,

והאגו דורש טיפול,

אז אני מוחל ומוציא אותו מהמשוואה.

ולא רוצה לחלוק את היגון ,

ולהלאים את העצב,

רק לנכס את הזיכרון שלך לעצמי,

עם החצי חיוך הזה,

ותנועת הראש

וריצת הברווז

שתמיד מגיע ראשון.

אסף סער

מכתש

נראה לי שאני יודע איפה נעשה את המפגש השנתי איתך,

על המצוק הצפוני של המכתש,

בקצה המערבי,

על השביל הירוק.

מלבד העובדה שחיפשתי מקום עם נוף למרחקים,

וכמובן רחוק מהעיר,

המכתש יכול להתאים,

הבור הזה בהר הנגב קצת מזכיר את מה שיש לי בגוף

מאז שאתה לא.

החלל הזה שלא מתמלא, לפעמים יש ניסיונות עקרים , וגם הם רק מתיימרים למלא במנות קצובות.

"אלוף העולם" או "הכי גדול שיש" "למדתי כל מה שאני יודע, וזה עדיין לא מספיק..."

מה אפשר לכתוב לך על הסלע???

התעוררתי ונתתי גז עד הפח, או אולי בלי סיפורים....

מעניין אם רואים גם את הר ארדון , זוכר שאהבת אותו.

עדיין לא עשיתי לה מבחנים, כבר חודש...

יוני חלימי- על התקופה שלפני הגיוס

מכיוון שאהוד ואני היינו במחזור הגיוס האחרון, החלטנו שזה הזמן לעזוב את גשר אלנבי ולעבור דירה בת"א. המשכנו את חוזה שכ"ד של מרמור מבקעות. בדירה  של כל חדר שינה נפתחה יציאה נפרדת יציאה נפרדת החוצה והמסדרון משותף לכל הדיירים.

בחדר הקרוב דר רוסי שאהוד חשב שהוא חשב שהוא מהמאפיה ושכנראה זה גרגורי לרנר או לפחות הוא ממש דומה לו. בחדר הנוסף גרו זוג חיילים שחזרו בכל ערב. לדלת של החדר שלנו הייתה רק ידית פנימית כך שמבחוץ ניתן היה לפתוח רק עם מפתח ואפשר לנחש את מספר הפעמים שהדלת נסגרה כשהמפתח בפנים ואנחנו בחוץ, ואנחנו נאלצים לדפוק על הדלת של גרגורי לרנר כדי להיכנס לחדר שלנו דרך החדר שלו. באחת הפעמים שחזרתי ראיתי את אהוד יושב בחוץ עם גרגורי שותה איתו כוסית. אהוד סיפר אח"כ שהוא ממש נחמד וחשבנו אולי להציע לו שיכניס אותנו כשותפים לעסקים שלו. לגבי העסקים שלנו, אז חוץ מזה שהפסדנו כסף לקלפני רחוב ליד דיזינגוף סנטר וחוצמזה שקיבלתי דו"ח על "חציה פראית" בצומת הרחובות שנקין – אלנבי (אהוד התחמק מהדו"ח ע"י כך שהוא הכחיש שיש לו ת.ז. ושהוא ביים שיחה עם אבא שלו שלא מוצא את ת.ז. והוא גם לא זוכר את המספר).

עבדנו למחייתנו בבוסטון דלי בסנטר. שעות העבודה שקבענו לעצמנו היו בין 12:00-20:00 כדי שלא נצטרך לקום מוקדם וגם כדי שנוכל לצאת בערב. כל בוקר דמה למשנהו בכך שקמנו אחרי 12:00, לובשים את בגדי העבודה (וסט, סינר וכובע) המסריחים שלא עברו כביסה חודשים,  ורצים בהיסטריה לכיוון דיזינגוף סנטר תוך כדי צעקות אחד לשני של איך השעון לא צלצל ושחייבים להתחיל להיות רציניים. בכל איחור כזה איימו לפטר אותנו ואנחנו הבטחנו שזה לא יקרה יותר. התפקיד שלנו היה להגיש את האוכל אחרי דקלום של האפשרויות והמחירים. באחת הפעמים שהגשתי מרק, גיליתי במצקת ג'וק. אמרתי למי שהזמין שבינינו, המרק לא הכי טרי, ושהייתי ממליץ לו על מרק אחר. הוא התעקש שהוא רוצה מרק תירס, אז הוא קיבל מרק ג'וקים שסוננו ממנו הג'וקים.

בפעם אחרת אהוד קרא לי ואמר שיש ריח של משהו רקוב. בלי שישימו לב, דחפנו את האף שלנו לכל אחד מסוגי האוכל שהיו שם עד שנעצרנו בפסטה. אחרי שדחפנו שוב ושוב את האף לפסטה הגענו למסקנה שהפסטה רקובה ושחייבים לדווח על זה.

מכיוון שאפשר היה לעשות הפסקת אוכל אחת של חצי שעה, כמות אוכל שלא הספיקה לאהוד ה"בולפס", נאלצנו לחשוב על תרגיל שבו אחד מאתנו מבלפס לחמנייה עם נקניקיית עגל גדולה באחד הכוכים שבמטבח האחורי. בעוד שהשני משגיח בכניסה שהבוס לא מגיע. כדי שהתרגיל יהיה יותר מעניין, המשגיח היה מלחיץ לחינם את מי שמבלפס. באחת הפעמים אהוד כמעט נחנק כשהוא זורק את הנקניקייה לפח ורץ לדלפק עם לחיים נפוחות באוכל, ומתעצבן שצריכים להפסיק עם זה, כי חבל על כל הנקניקיות שאנחנו זורקים כשלא צריך. בנושא זה הייתה לאהוד רגישות וכשגילינו שליד השולחנות עומדת אישה מבוגרת שמרוקנת את שאריות האוכל כמות גדולה יותר ממה שהוא מסוגל לאכול כדי להשאיר אוכל טרי לאותה גברת. גם אנחנו לקחנו שאריות אוכל ממה שנשאר במסעדה בסוף היום כדי למלא את המקרר שלנו בדירה ובעיקר בשביל האורחים שלנו מהבקעה, שגב וטריקי שהם האורחים הקבועים שלנו. כשהחלטנו שמגיע לנו להרוויח יותר כסף, הלכנו לסניף של Manpower וביקשנו למצוא עבודה עם אותן שעות עבודה, פחות קשה ושנרוויח בה יותר כסף. הפקידה צחקה וקראה לכל החברות שלה לראות איזה שני ילדים חמודים באו. אהוד סיפר לי אח"כ שהוא הרגיש כמו גורי כלבים שכולם מתקהלים סביבו. לשבוע האחרון בת"א החלטנו לקרוא "שבוע סבבה" ולכן עזבנו את העבודה כדי שיהיה לנו את כל הזמן שבעולם ליהנות. אחרי שמצאנו את עצמנו מסתובבים ברחובות ת"א ולא רוצים להוציא כסף על אוכל שעד אתמול קיבלנו בחינם, חזרנו למסעדה להגיד שלא אכפת לנו לעבוד עוד יום.

את הזמן שנשאר עד לגיוס, העברנו באימונים עד שאתר אמר לאהוד שאנחנו נרוץ כ"כ הרבה בצבא ושזה מטומטם לרוץ גם לפני...

Dear Nava

I was so shocked when I received the news about your son a few days ago and to tell you the truth I didn't catch  exactly  who it was who was speaking to me and didn't want to introduce so I didn't ask any questions, except "who"? I'm so sorry, I know that your children are your world. What does anyone say at such a time?

I'm sure that you have your family and friends around you at this time and don't need me while you are sitting "Shiva" but I find myself thinking about you at odd times and just crying.

I feel this need just to write so that you'll know when you get back to work that I didn't hear the terrible news and just continue as though nothing has changed.

It  hits me at strange moments and I'm so so sorry and sad.

It's cruel that people are living their lives without knowing that for the moment yours and your family's have stopped.

If there was something that I could do to ease your pain, I would, but there isn't.

The only thing that I can do is to let you know that I'm thinking of you and yours and wish you well.

Love

Susan

עברה שנה ואין מילות נחמה ואין נס שיחזיר אלינו את אהוד האהוב.

אני רוצה להודות למשפחה הנושאת את כאבה באצילות נפש. לנאוה, אבירם, אתר, איתן, אורית ואסף, על שידעו בתוך האבל והצער שלנו, של המשפחה והחברים שכ"כ אהבו ואוהבים את אהוד והמשפחה . קשה מאוד ואין מילים לבוא ולנחם אנשים בשעת אבל כ"כ כבד ואתם הובלתם אותנו ואפשרתם לנו לכאוב יחד אתכם.

תודה לעמליה וראובן ולמשפחה שנרתמו לעזור מכל הלב ובלי להכביד על האבלים בדרככם השקטה והיעילה.

והחברים המופלאים, שתומכים ועוזרים ומביעים את צערם ואהבתם בדרך כ"כ מרגשת. לו ידעתי להתפלל הייתי מבקשת לכולנו שקט נפשי. ננצור את אהוד בלבנו כמי שהיה יפה נפש ואהוב.

לחצו על הקישור
http://good-times.webshots.com/slideshow/560250696RIVNqT;jsessionid=abcyEBlCq_dx_hw3nXIrr
כבונוס יש בסיום מסכת התמונות סרט קצר

*** אנא הקפידו להכנס לאתר . ייתכן ויהיו שינויים

השנה תאריך האזכרה ל אהוד הוא ביום שישי
 ה-26/8/2010,
בשעה 13:00 נתכנס בחלקת הקבר בעין החורש
 לינה -  יער איילים
ביום שבת נטייל בנחל שניר. מסלול רטוב ומתאים עם ילדים

 *** יש לאשר השתתפות ע"י :
1. כניסה ללשונית "ניהול האתר" 
2.  להכניס את הסיסמא:  er1979
3. ללחוץ על ערוך 4. לסמן את שמכם בבולד 5. ללחוץ על שמור. 
לאחר שסימנתם את שמכם אנא התעדכנו ברשימה לגבי מה עליכם להביא.
הרשימה תעודכן בקרוב.
תודה